חב"ד פתח תקוה

רוטשילד 88 פינת, דוד פרנקפורטר 2, פתח תקווה

שעות פתיחה

א׳ ב׳ ד׳ ה׳: 9:00-12:30 17:00-19:00
יום ג': 9:00-12:30
יום ו': 10:00-12:00

הילד לא רוצה ללכת לישון!

"לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!". אז איך בכל זאת אפשר לגרום לזמן ההשכבה להיות רגוע, נעים, יעיל ובלי עימותים מיותרים?

אין הורה (כך נדמה לי..) שלא התמודד בזמן כלשהו עם סוגיית ההשכבה לישון. אגלה לכם בסוד… כי גם בבית שלי, במשך תקופה ממושכת התמודדנו עם הקשיים של שעות ההשכבה. נראה לי שעל הילד שלי (וכנראה שעל עוד הרבה ילדים) נכתב השיר: "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!". אז איך בכל זאת אפשר לגרום לזמן ההשכבה להיות רגוע, נעים, יעיל ובלי עימותים מיותרים?

אשתף אתכם בכמה מהתובנות האישיות שלי בנושא.
ראשית אציג את העקרונות המנחים, ובחלק הבא, אכתוב את ההסתייגות והיוצאים מן הכלל. נתחיל:

למרבה הפלא, הדבר המרכזי ביותר בתהליך ההרדמה, הוא דווקא לא הילדים. הוא אנחנו. באיזה גישה אנו נגשים לעשות זאת? איך אנחנו מרגישים? ומה אנו מצפים שיהיה? היחס שלנו הוא הקריטי ביותר. כאשר למשל, אנו מגיעים לזמן ההשכבה ובתוכנו אנו חשים: "עוד פעם הסיוט הזה!", או "יאללה שיעופו כבר למיטה". אנחנו משדרים את זה, והילדים חשים זאת. אם זה קורה לעיתים רחוקות, זה לא כל כך נורא, אך כשזוהי התחושה בכל ערב מחדש, זו כבר עלולה להיות בעיה.

כל ילד זקוק להרגיש נאהב על ידי הוריו. וכאשר יום אחר יום, בשעת השכבה הילד מרגיש שלהורים כבר "נמאס" ממנו, זה פוגע בו (גם אם באופן לא מודע), ופעמים רבות גורם לו להחריף את התנגדותו ולא לשתף פעולה. הילד מנסה לבדוק (גם כן באופן לא מודע), אולי בכל זאת יזכה לתשומת לב וליחס מצד ההורה, שבתחושתו של הילד, מנסה "להפטר" ממנו.

אך מעבר לכך, הגישה הנכונה, הנה משמעותית בעבורנו. הרבה יותר כיף ונעים לנו, להשכיב ילד עם חיוך, שמחה וסבלנות. כאשר אנו חווים את זמן ההשכבה לישון כהזדמנות לסיים את היום באהבה ובקרבה לילדים, אנו נהנים מכך יותר. ויותר מזה, כשאנו סבלנים ורגועים, זה מרגיע גם אותם.
השכבה לישון שנעשית באורך רוח ובאווירה טובה, מאפשרת לנו להמשיך את שעות הערב שנותרו לנו עם בן/בת הזוג (או עם עצמנו), בהרגשה טובה וחיובית הרבה יותר, ולא מותשים כמו מי שיצא הרגע "מקרב".

אז כעת, כשאנו רעננים ומוכנים לצאת לדרך, בואו נתחיל.
1. סדר ערב קבוע. ילדים זקוקים לסדר וגבול. כשהילדים יודעים שבאופן קבוע הם אוכלים ארוחת ערב, לאחר מכן הולכים להתקלח, שומעים סיפור וכדומה, זה עושה להם סדר. הסדר הברור, גורם להם לחוש יציבות פנימית וחיצונית, ומסייע בשיתוף הפעולה של הילדים, מבלי שירגישו צורך לבדוק שוב ושוב את הגבולות שלנו. וטיפ קטן בהקשר הזה, בזמן שהם אוכלים ארוחת ערב, זוהי הזדמנות טובה לשבת לידם ולהקריא סיפור. הסיפור מרגיע, ובכלל עצם הנוכחות שלנו לידם בזמן האוכל, אוסף אותם, ומעניק להם את תשומת הלב שהם זקוקים לה.

2. מרחב בתוך הגבול. ידוע שגיל ההתבגרות מבצבץ כבר בגיל שנתיים- שלוש (ויש כאלו שזה ממשיך הלאה…). זהו הגיל שבו הפעוט מרבה לומר: "לא רוצה!". ילד בן שנתיים, ממש כמו מתבגר, לא אוהב שנותנים לו פקודות. זהו הגיל שהילד מחפש לחוש את העצמאות שלו. ולכן, דווקא עם הפעוט הרך (ובעצם עם כל ילד), אנו צריכים להיות מצד אחד עקביים וברורים יותר, ועם זאת, לאפשר מרחב ובחירה. "למרוח לך גבינה או קוטג'?", "אתה רוצה להוריד בגדים לבד או שאני אעזור לך?", "אתה מעדיף את הסיפור על שלגיה או פינוקיו?". בתוך המסגרת הידועה, לאפשר הזדמנויות לבחירה.

3. רגיעה לאורך כל הדרך. אחת הטעויות שאני עשיתי לאורך זמן, עד שקלטתי את הבעייתיות שבה, הייתה האווירה "הקצבית" שהכנסתי. בזמן המקלחות למשל הייתה שרה שירים קצביים, ולפני השינה היינו משחקים "דגדוגים…". אחר כך הייתה מתפלאת למה הם לא נרגעים ונרדמים… באמת מפתיע. תהליך ההשכבה לישון, שמתחיל כבר מארוחת הערב, מוכרח להיות רגוע. אפשר לשיר שיר- אבל רגוע. וכן את הריקודים והדגדוגים, כדאי להשאיר לשעות הבוקר.

4. "טקס" הירדמות נעים ומקרב. זהו, הגענו למיטה. זה הזמן ליצור "טקס" הרדמה מרגיע ומקרב. אפשר להתחיל למשל בכך שכל ילד יגיד תודה לה' על שני דברים טובים שהיו לו היום. אפשר להעלות ביחד עמו זיכרון של חוויה טובה מהיום שעבר, "מה שימח אותך?", "מה הצחיק אותך היום?". שיח שכזה בתוך המיטה, ובחדר החשוך, יוצר אווירה קרובה ומחברת בנינו לבין הילד. כדאי גם לנצל את הזמן הזה, לומר לילד משפט מעצים וחם כמו למשל: "היה לי ממש נעים איתך היום כש…" או "הייתי גאה בך כש..", וכן, "אמא/אבא מאוד אוהב/ת אותך". חשוב שרגעים אלו יהיו מלווים בהרגשה טובה ואוהבת. זה מה שהילד שלנו זקוק, ובפרט בסופו של יום. בהקשר זה, חשוב לציין, כי אווירה חיובית ורגועה לפני השינה, מונעת חלומות רעים אצל ילדים. ואילו אווירה שלילית כמו: צעקות, כעס ועלבון, עלולים ליצור חלומות לא טובים בלילה.
5. ומה עושים כשהוא יוצא מהחדר? אחרי שסיימנו את תהליך ההשכבה לישון, קורה לא פעם שהילד רוצה פתאום לשתות. ללכת לשירותים. שהוא חייב להגיד משהו דחוף. שהוא רוצה לשחק בסלון ועוד ועוד. ולכן לפני שאתם עוזבים את החדר, חשוב שתאמרו לו בטון נעים, אבל ברור. "עכשיו הולכים לישון, ולא יוצאים מהחדר. אמא/אבא ייתן לך נשיקה ולילה טוב, ולאחר מכן, לא יוצאים מהחדר, עוצמים עיניים, והולכים לישון". ומה עושים אם הילד יוצא? פשוט (אבל לא קל), מחזירים אותו בנחת לחדר ומזכירים לו: "עכשיו זה זמן לישון. לא יוצאים מהחדר. ולא מדברים". לא כדאי להרחיב בדיבור מעבר למילים הפשוטות הללו. וזאת בכדי להמנע מוויכוח מילולי.

בהזדמנות אחרת, בעז"ה נדבר על היוצאים מן הכלל, ועוד כמה עצות ומחשבות ללילה טוב ונעים לנו, ולילדים.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז  "אוצרות פנימיים" .

לתגובות: otsarpnimi@gmail.com

מערכת האתר

השאירו תגובה