פרשת השבוע פותחת במילים "והיה עקב תשמעון": אם תשמעו בקול השם – תזכו לשכר גדול. התורה משתמשת במילה "עקב" ולא "אם", כדי לרמוז כמה דברים:
א) המילה 'עקב' מזכירה את אותן מצוות "שהאדם דש בעקביו" ולא מעניק להם חשיבות ראויה. האדם נדרש להקפיד לקיים גם מצוות אלו, כדי לזכות לשכר המובטח בפרשה.
ב) התקופה של סוף הגלות מכונה "עקבתא דמשיחא" – עקבות המשיח. הימים שבהם שומעים כביכול את פעמי עקביו של המשיח. בתקופה זו מובטח שבני ישראל אכן יקיימו כראוי את מצוות השם ובכך יזכו לגאולה השלמה.
בזמן שבית המקדש היה קיים וניכרה יותר הקדושה האלוקית בעולם – היה קל יותר לקיים מצוות. כי כאשר חשים בקדושה האלוקית מסבה כל מצווה שמחה ותענוג. יהודי לא צריך כל כך לכפות את עצמו לקיים את המצוות, משום שהרווח הרוחני מכך מוכח וכדאי. אך בזמן הגלות לא ניכרת הקדושה האלוקית בעולם. קיום המצוות רווי בקשיים וניסיונות גדולים, ואת הרווח הרוחני שבדבר קשה מאוד לזהות.
בתקופה בה האור האלוקי גלוי, מזהה האדם הבדל משמעותי בין מצווה לחברתה – בהתאם לאור האלוקי שאופף אותו כתוצאה מקיום המצווה. לעומת זאת, בזמן הגלות לא ניכר לאדם הבדל בין מצווה למצווה. את כל מה שהוא מקיים – גם את המצוות הקלות "שהאדם דש בעקביו" – הוא עושה באותה צייתנות כנועה לצו האלוקי.
לפיכך מבטיחה התורה, שכאשר נתגבר על קשיי הגלות ונקיים בקבלת עול את המצוות – גם את המצוות הקלות – יתקיים בנו המשך הפסוק: "ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". יתגשמו לנו הברית והחסד המובטחים – הגאולה האמיתית והשלמה.
