ב"ה
ההגיון יכול ללכת לישון, את זה אפשר לראות מ"פרשת פרה אדומה" אותה נקרא בשבת הקרובה. זו מצווה מיוחדת שנותנת לנו את הסימבוליקה על תכנם של כל המצוות כולם.
שלמה המלך "החכם מכל אדם",אמר על מצווה זו" :אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" . ואכן, תחילתה של הפרשה היא זאת חוקת התורה חוק שעלינו לציית לו, גם אם ההגיון לא מבין זאת.
מהי המצווה ? לקחת פרה אדומה, ללא אף שערה שחורה, לשרוף אותה באש מחוץ למחנה להוסיף עצי ארז, אזוב ועד דברים, לקחת את האפר, להכניס לתוך "מים חיים" ולזרוק על אדם שנטמא במת. ואז : כל מי שעסק באפר הפרה, בשרפתה וכו' נהיה טמא, ומי שזרקו עליו את האפר נהיה טהור.
מצווה זו מלאה שאלות כרימון, וכמעט שאין בה דבר הגיוני אחד. אך כיון שהתורה נקראת "תורה" – מלשון הוראה, אנו נשתדל ללמוד לפחות מפרט אחד, הוראה לחיי היום יום.
אדם נגע במת או השתתף בלוויה, כתוצאה מכך איננו יכול להיכנס לבית המקדש, ולא יוכל להקריב קרבן פסח בחג הקרוב (כאשר בית המקדש היה קיים), מה עליו לעשות? הוא בסך הכל עשה מעשה טוב ואפילו קיים מצווה :גמל חסד עם הנפטר, מדוע לא יוכל להיכנס למקדש ?
ראשית עליו לדעת, שגם אם הכוונה הייתה טובה ואף המעשה היה טוב, אין זה אומר שהוא קיבל את "כל הקופה". לפעמים צריך לעשות דברים טובים גם אם נפסיד בצד השני, ובמקרה זה, לא נוכל להיכנס למקדש.
התורה, באה לעזור ליהודי זה, ולכן צריך לזרוק עליו מים עם אפר פרה אדומה ואז יטהר ויוכל להיכנס למקדש. כאן קורה דבר מעניין, כל מי שבא לעזור ליהודי זה, – נטמא (אמנם באופן זמני , רק עד הערב) ודווקא על ידי כך הטמא הופך להיות טהור.
זו הוראה לכל אחד מאתנו: צריך לעזור לחבר גם את על ידי כך אנחנו נפסיד לרגע, אבל , ההפסד שלנו הוא ליום אחד, בערב כבר נהיה טהורים ונוכל להיכנס למקדש. השני, נמצא במצב שלעולם לא יוכל לצאת ממנו ללא עזרה מבחוץ, צריך לדעת שתפקידנו הוא קצת לוותר על ה"אני" של עצמנו כדי לאפשר למי שהוא אחר לצאת מה"ברוך" בו הוא נמצא.
פרשה זו אנו קוראים בין פורים לפסח . ראשית להזכיר לכולם להתכונן ולהיטהר לקראת חג הפסח. שנית, להזכיר לנו שגאולת ישראל תלויה לא מעט, במעשינו אנו, עזרה לזולת גם אם היא מעט על חשבוננו, תורמת לאחדות העם ומביאה את הגאולה האמיתית והשלימה לכל העולם כולו.
