כוונה

לעיתים אורך הדרך בין הכוונה ובין העשייה כה גדול עד כי אינה דומה כלל התוצאה בשטח מן הרעיון הראשוני העומד בבסיס האמירה ההתחלתית. בני זוג מובילים את חיי התא המשפחתי שלהם וכדרכם של הכנות  מושמעות אמירות הכוון והצעות ייעול כשלפתע ללא כל הסבר נראה לעין פורש אחד מבני הזוג מסלון הבית ונבלע אחר כבוד בחדר השינה תוך שהוא מותיר את כל הנוכחים בהלם ובאלם מוחלט. כולם מנסים לנחש או להבין מה עומד מאחרי היעלמות זו, אולם אין פותר ואין מנחש . . . לאחר יומיים של דומיה מתוחה ודממת תקשורת מוחלטת מגיב בן הזוג בזעף ובטון החלטי רווי עצב "עם עוד הערה פוגענית שכזו לא אוכל להמשיך ולהתמודד. אין לי יותר כל רצון לשמוע אמירות מעין אלה, אמר ולא פירש. ושוב גל הניחושים שוצף וגועש, בן הזוג 'המואשם' מבכר את הדממה, הוא חושש לפגוע שוב ובייחוד מפריע לו שאין הוא כלל יודע מה עשה ומה הוביל אל הפגיעה הקשה, על כל פנים על פי תוצאתה. לבסוף כששככו גלי הרוגז וכל צד ניסה לשדר מסרי קבלה ופיוס הסתברה סיבת הנתק הרועם. נאמרה אמירת הצהרת כוונות שאין בה כל רצון לפגוע, אלא רק שאיפה כנה להוביל את התא המשפחתי לידי עשייה יעילה יותר תוך כדי ניצול נכון יותר של המשאבים הזמינים העומדים לרשותם, אלא שהדברים ככל שתמימות אפפה את מקורם וכל אמירתם בתום הייתה, התקבלה כביקורת פוגעת והנמכה מכוונת של בן הזוג והדגשת חוסר יכולותיו במגוון תחומיו העיקריים של הבית ודרישותיו. בכך לא יכול היה בן הזוג לעמוד ובשל זאת הוא נמלט על נפשו.

זה לא שעל האדם חלה החובה להתהלך עם מסנן צמוד אל פיו ולהעביר בעדו כל אמירה שלו, אולם לחלוטין חשוב מאוד שכל אמירה תהיה תוצר של חשיבה מקדימה. חשיבה על הדרך בה תתקבלנה אמירותיו תוך שקלול מלא של רגישויות הזולת.

בני זוג המתכנסים ובאים תחת קורת גג אחת בראשית דרכם שולטת בעשייתם אופוריה מוחלטת, הם רואים הכול וורוד, הם משוכנעים כי ברגע שהם רק יתחילו בצעידתם המשותפת כל ההרים שבאופק יהפכו למישור וכל מניעה תיעלם חיש קל, אולם חוויות קשיי היום יום מעירים אותם תוך טלטלה לעיתים כואבת הישר אל תוך חיכוך חיי היומיום. מסתבר כי כוחה של התקופה הראשונה, דווקא האופוריה הראשונית ועולם הדמיון הרווח במסגרתה היא זו המסייעת להם בהמשך הדרך לבנות חיים משותפים רצופי הבנה והתחשבות האחד לשני. חוסר הרצינות לכאורה היא זו המובילה לידי המשך ראוי. אולם ישנם זוגות המתייחסים בקלילות יתר לכל מטלות החיים ואין הם מתייחסים אל 'ההרים' באופק כאל הרים של ממש ומתעלמים מתמרורי החיים ולכל היתר הם משדרים 'ראש קטן' הרי שבהמשך דרכם, בעת בה בהחלט נדרשת מהם רצינות, מכובדות והתחשבות שיש בה מדת אמת בלתי מבוטלת, או אז ברגע נחיצותה הגבוהה ביותר היא אינה מצוייה במינון המתאים ובהמשך אף עלולה להוביל להתפתחות רגישויות ואי הבנות אשר בהמשך גובר עד כדי נתקים וקצרים אשר לעיתים מחייבים יד מכוונת ומקצועית לשם המשך קיום ראוי של התא המשפחתי.