חב"ד פתח תקוה

רוטשילד 88 פינת, דוד פרנקפורטר 2, פתח תקווה

שעות פתיחה

א׳ ב׳ ד׳ ה׳: 9:00-12:30 17:00-19:00
יום ג': 9:00-12:30
יום ו': 10:00-12:00

לשמור על המקור

יחד עם התורה קיבלנו גם את התכונה של המקום בו היא ניתנה, מידת השפלות. כדי לעשות בה שימוש נכון ומועיל, וחלילה לא לסטות מהמקוריות שלה, יש לשלב בלימודה מידה רבה של התבטלות. הרי התורה איננה ’עוד’ ספר. זו חכמה א-לוקית.

'אתה מתחזה' – הזדעק מולו ה'מגיד מדובנא'. 'איך אתה מעז לרמות ציבור שלם ולהציג עצמך כאילו אתה ה'מגיד מדובנא''?
 
היה זה בעיצומה של דרשה. בבית כנסת שהזדמן לו המגיד, באקראי, בא' העיירות על מנת להתפלל בו, ומצא.. דרשן 'נוכל' שמנסה להשיג את פרנסתו באורח שקרי, כאילו הוא המגיד המפורסם…
 
מיד כשנעלם ה'דרשן' מרוב מבוכה, שאלו המתפללים את המגיד: מדוע לא הגבת מיד בתחילה, ואתה יושב ושומע אותו ארוכות, בסבלנות רבה'…
 
אענה לכם במשל:
 
'תארו לעצמכם, שגביר בעיירה נערך לחתונה מפוארת של בתו. כל העיירה מוזמנת. גם פשוטי העם, כולם כאחד, מתכוננים ומצפים בקוצר רוח ליום הגדול. גם העני שבקהילה, למרות שטרם קיבל הזמנה, לא אכל כמה ימים כדי להתכונן כראוי לארוחה החגיגית שלא ידע מימיו. הוא עדיין ממתין עד ליום הכלולות לפנות ערב, ואז כבר היה בטוח שהגביר שכח ממנו ומחוסר ברירה, ניגש לאכול ולהשביע את רעבונו בלחם ובצל..
 
פתאום הוא שומע נקישות בדלת… – ‏בוא איתנו, לחתונה…
 
'נו, אתם מבינים', אומר המגיד מדובנא לשומעים המרותקים, הוא אומנם הגיע שבע מהבית, אבל ארוחה שכזאת לא רצה להפסיד. התוצאה לא איחרה לבוא, ופתאום הוא התחיל להקיא. בעל השמחה ניגש אליו אישית והגיש לו עזרה. תשב, תנוח קצת. אמר לו באדיבות רבה.
 
לא עוברות כמה דקות והוא ממשיך להקיא. כאן הבעה"ב כבר לא התאפק ופקד על משרתו לקחת אותו מיד. 'הביתה'! משנשאל מדוע: 'הרי קודם הגשת לו מים ועכשיו אתה שולח אותו מפה'?!
נענה הגביר: 'תראו, כל זמן שהוא הקיא את האוכל שלי, ניחא. אבל כעת הוא מתחיל 'להוציא', את האוכל העלוב מהבית שלו, זה לא. עד כאן'!..
 
'הבנתם רבותי', סיים המגיד את דבריו, 'כל זמן שהוא הפליא אתכם ב'משלים' שלי, נו טוב. הוא עשה את זה לא פחות טוב ממני, אבל משהתחיל לומר 'סברות בטן' משלו, עד כאן! פה כבר לא הנחתי לו'.
 
*
 
חג מתן תורה שאנו מתכוננים לבואו, מחזיר אותנו למעמד הר סיני, ולסיפור הידוע של 'ריב ההרים'. חכמינו ז"ל מדגישים, שהתורה ניתנה לנו על ההר הנמוך והשפל ביותר.
 
נשאלת השאלה, מדוע שלא תינתן בכבוד הראוי לה? על הר = במה גבוהה, כדי שאכן כולם יוכלו לצפות ולחוות בקבלת המתנה המיוחלת?
 
וההסבר: יחד עם התורה קיבלנו גם את התכונה של המקום בו היא ניתנה, מידת השפלות. כדי לעשות בה שימוש נכון ומועיל, וחלילה לא לסטות מהמקוריות שלה, יש לשלב בלימודה מידה רבה של התבטלות. הרי התורה איננה 'עוד' ספר. זו חכמה א-לוקית.
 
לא לחינם נצטווינו לברך 'ברכת התורה' לפני ש'עולים' לקרוא בתורה ובכל בוקר ב'ברכות השחר', כדי להפנים שאלו דברי א-לוקים חיים. יש כאן 'נותן התורה' ולכן היא איננה ברת שינויים, 'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. בכל פסוק מהמקרא או פיסקה מהתלמוד ופרשניה יש בה את העוצמה של 'תורה מסיני', על כן יש לדייק היטב בתכנים הנלמדים, שאין שיעור לעומקם. בוודאי כשבאים לפסוק ולייצג 'דבר ה' זו הלכה'.
 
בחג השבועות נציין את קבלת התורה מחדש. עלינו לשמור עליה בדיוק כמו שהיא.
 
באדיבות אתר יהדות TV – טבעי לדעת

מערכת האתר

השאירו תגובה