קרובי משפחה, חברים וידידים ציינו ביום ראשון, ט"ו טבת, שלוש שנים לפטירתו הטראגית של הת' יוסף יצחק דגן ע"ה, בתאונה קטלנית בדרכו ל'שבת שליחות' בישוב תפוח שבשומרון, לחיזוק הקהילה החב"דית בישוב.
אחיו התאום של יוסי – יבדלחט"א – הת' אבי דגן, אמר ל'חב"ד אינפו', כי למרות השנים שעברו, הזיכרונות מאישיות השמחה והקורנת של יוסי לא משים לרגע אחד מעיניהם של החברים ובני המשפחה. עוד סיפר, כי הם ממשיכים בפעולות ההנצחה ליוסי ומעשים הטובים לעילוי נשמתו.
ביום ראשון, ט"ו טבת תשס"ו, התקיימה התוועדות חסידית בפ"ת בבית אמו – הגב' רחל-לאה שתחי', בהשתתפות הרב יוסף הכהן רוזנפלד, מנהל 'מכון אלטע' בצפת וקרוב-משפחה; הרב מענדל דייטש; הרב אשר דייטש, יו"ר בית חב"ד פ"ת; הרב אליעזר הכהן וייספיש, הרב שלמה הלוי סגל והרב מרדכי גורליק – מבית חב"ד פ"ת; ועוד קרובי משפחה, חברים וידידים.
ערב קודם לכן, במוצאי-שבת פרשת ויחי, התקיימה סעודת מלווה-מלכה בישבה בה למד – ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בצפת עיה"ק – בהשתתפות מאות תלמידי הישיבה, בראשות ראש הישיבה, צוות הרמי"ם והמשפיעים.
את ההתוועדות הנחה המשפיע הרה"ת מנחם הראל שסיפר מעט מזעיר על יוסי שהוא עצמו הכיר בעת לימודיו הוא בישיבה. אחריו עלה לשאת דברים הת' מנחם שרון שהביא את שיחתו של הרבי על פרשת ויחי בהם מוסברת מעלתו של יוסף הצדיק.
את הנאום המרכזי נשא ראש הישיבה, הרה"ג יוסף יצחק ווילשנסקי: "יוסי לא יישכח מלבנו לעולם, עצם זה ששלוש שנים אחרי פטירתו איש אינו שוכח ממנו ונערכים עבורו התוועדויות וקבלת החלטות טובות בכל אתר שנמצאים חבריו הקרובים רק יכולה להצביע על תכונותיו המדהימות". הרב ווילשנסקי סיים את נאומו המרגש בעבודה שהגימטרייה של יוסף יצחק דגן שווה למשיח נאו. "וודאי יוסי שכל כך היה קשור למבצעיו של הרבי פועל בשמים את התגלות הרבי".
אחריו עלה לשאת דברים המשגיח הרב אשר גרשוביץ, שלו הייתה היכרות אישית עם יוסי. בתוך דבריו סיפר הרב גרשוביץ על זיכרונו הפנומנאלי של יוסי שאותו הוא זכה לראות במוחש כמה ימים לפני פטירתו, היה זה כאשר ראהו לומד עם חברותא ולו לא היה ספר, כששאלו מדוע אין לו ספר ענהו שהוא יכול ללמוד ללא ספר, לאחר בחינה קצרה הבין שאכן רציניים דבריו של יוסי, ולאחר שלמד פעם אחת את השיחה ידע אותה לאורכה ולרוחבה ולא היה צריך להזדקק לספר. "אין ספק שיוסי אכן היה מיוחד במינו בצורה יוצאת דופן".
חתם את מסכת הנאומים הרשמית הת' דוד גינזבורג, חבר כיתתו של יוסי המשמש כיום כשליח בישיבת חב"ד בצפת: "מיוחדותו של יוסי הייתה ביכולתו למצוא מכנה משותף עם כל בחור, חלש וחזק כאחד, בכל סדר חסידות ערב לא הייתה לו חברותא קבועה והיה לומד בכל פעם עם תלמיד אחר. לא מכיר עוד בחור שמעולם לא החמיץ פניו לאיש ואת חיוכיו היה מחלק בשווה לכולם. סיפר לי מי שארגן את ההסעה להלוויה, שבדרך נתקע אחד האוטובוסים והעלו לשני את כל תלמידי שיעורו של יוסי מפאת קוצר הזמן. והנה נדחף לאוטובוס אחד משיעור א', וכשנשאל לפשר רצונו העז להגיע בהקדם להלוויה פרץ בבכי וסיפר, יוסי היה היחיד שבירכני בבוקר טוב וערב טוב בכל יום". הרב גינזבורג הוסיף וסיפר כשהקהל הגדול יושב מרותק להפליא.
לקראת חצות, הסתיימה ההתוועדות הרשמית כשבאחד השולחנות בשולי האולם נאספים עשרות רבות מתלמידי התמימים מרותקים לסיפורי חייו והליכותיו המופלאות של יוסי שסופרו בידי מכריו וחברי כיתתו שהגיעו במיוחד לשהות בישיבה בשבת היארצייט. בהתרגשות רבה שיחזרו התמימים את אותם ימים קשים ואיך חיוכו המקסים והמיוחד של יוסי היוו עבורם את הכוח להמשיך ולפעול רבות להנצחת שמו. יהי' זכרו של חבר טוב וידיד אמת ברוך לעולמי עולמים, והעיקר – שיתגלה מלכנו משיחנו במהרה בימינו אמן.
