ב"ה
החודש הזה לכם (שמות יב,ב)
המצווה הראשונה שנצטווה עליה עם-ישראל (מצווה שניתנה לו כעם) היא מצוות קידוש החודש. מדוע דווקא המצווה הזאת נבחרה להיות הראשונה? לכאורה היה מתאים יותר לתת לעם-ישראל כמצווה ראשונה את הציווי הגדול – "אנוכי ה' אלוקיך"? מכאן שמצווה זו אכן מבטאת את מהות עבודתו של עם-ישראל.
במצוות קידוש החודש יש סממן מיוחד: מצד אחד זו מצווה המבוססת על אמונה – מתן אמון בעדים המעידים שראו את הלבנה בחידושה. מצד שני, לא סומכים על העדים בלבד, אלא בית-דין חייב לערוך את חשבון מולד הלבנה, ורק אם על-פי החשבון יש אפשרות לראות את הלבנה בחידושה, מקבלים את עדותם של העדים.
טובים השניים
דבר נוסף המיוחד במצווה זו – היא נאמרה למשה ו
דבר זה מדגיש עוד יותר את מרכזיותה של מצווה זו, המסמלת את עיקר העבודה של עם-ישראל, המתחלקת לשני סוגים כלליים – עבודתו של משה רבנו ועבודתו של אהרון הכוהן.
חידוש בבריאה
פרשת החודש היא מלשון חידוש, וזה תפקידו של יהודי בעולם – לחולל חידוש בבריאה. הקב"ה ברא עולם שמסתיר את האמת האלוקית; עולם שמרגיש ריבון על עצמו. תפקידו של יהודי לחולל חידוש ולגלות שהכוח האלוקי הוא עיקר מהותו של העולם, ואין לבריאה שום קיום בלעדיו.
ה'חידוש' הזה בא לידי ביטוי במטרת הבריאה: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". המצב הרגיל הוא, שהעולם התחתון אינו יכול להיות כלי לקב"ה, וכאן בא ה'חידוש' שמחולל יהודי, חידוש שיש לו שני קטבים: א) הקב"ה יורד ושוכן למטה; ב) העולם התחתון מתהפך ונעשה 'דירה' לו יתברך.
שני מרכיבים
שני ההיבטים הללו מתבטאים במשה ובאהרון: משה הוא המוריד את השכינה למטה ומשכין את הקב"ה בקרב עם-ישראל, ואילו אהרון, המשים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, מרומם את עם-ישראל מלמטה ועושה אותו כלי להשראת השכינה.
שני ההיבטים הללו קיימים גם במצוות קידוש החודש: מצד אחד יש בה מרכיב של אמונה (אמון בעדים), ובה בשעה יש בה מרכיב של חישוב שכלי. הדרך למילוי תכלית הבריאה עוברת דרך שני המרכיבים הללו – יהודי נדרש לעבוד את הקב"ה הן באמונה שלמעלה מהשכל והדעת, והן על-ידי הכוחות השכליים, בהבנה ובהשגה, ודווקא השילוב בין השניים מביא את העולם לתכליתו
