חב"ד פתח תקוה

רוטשילד 88 פינת, דוד פרנקפורטר 2, פתח תקווה

שעות פתיחה

א׳ ב׳ ד׳ ה׳: 9:00-12:30 17:00-19:00
יום ג': 9:00-12:30
יום ו': 10:00-12:00

המצב נורא אבל שונה

המצב נורא כשיש מלחמה. הפחד מפני כאוס, או טיל טועה, או גם וגם הוא פחד נורא. אבל אי אפשר שלא להביט לאחור ואז נכוחה ולראות שמשהו בכל זאת השתנה, היהודים אינם מרכז הסיפור. זוהי אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה שיש מלחמה אמיתית באוקראינה ולא מחפשים את היהודים..

לאוקראינה יש מסורת, האמת שגם לרוסיה ולרוסיה הלבנה, המסורת היא שכשיש מלחמה בין עמים או קבוצות, היהודים יהיו הראשונים שיסבלו.

זוהי מסורת ארוכת שנים, מאות שנים ואלי אף יותר שכשיש מלחמה על אדמת אוקראינה, רוסיה או בלרוס שני הצדדים מכלים את זעמם ביהודים. למה? לא יודע. אבל ככה זה היה, חיילים נכסים לעיר, ומכים ביהודים, וכשאני אומר מכים אתם זוכרים איך זה נראה ונשמע.

אתם כבר יודעים שאני אוהב את המבט החיובי על פני השלילי, אני מביט על המערכה באוקראינה כאדם שאכפת לו מזכויות אדם, כיהודי שדואג ליהודים, כחבדניק שדואג לחבריו ועמיתיו וכאח צעיר שדואג מאוד מאוד לאחיו הבכור הגר עם משפחתו וקהילתו המפוארת בקייב.

אבל אני מסתכל גם מפרספקטיבה היסטורית, משווה בין מלחמה זו לאחרת, רואה את קווי הדמיון שבין המלחמות העקובות שהיו על האדמה האוקראינית. מביט על הדם הרב שנשפך בעבר, וכן, כמובן, על הדם היהודי שניגר בעריה ובכפריה, ברחובתיה ובעיקר בגאיותיה של הארץ הזאת שהייתה ועודנה בית וגם בית קברות למאות אלפים מאחינו ואחיותינו.

מה יש בה בארץ הזאת שכל כך מעורבת היא עם עם ישראל, אולי יותר מכל ארץ אחרת בגולה?

כל סיפורי החסידים עליהם גדלתי מקורם משם. אומן, ברדיצ'ב, אניפולי, זיטומיר, ניקולייב. גם קייב בה ישב סבא שלי בכלא, וגם צ'רנוביץ בה גדל אבא שלי.

מה יש בא בארץ הזאת שמכילה את כל האוקסימורון הזה, של הטוב והרע, היופי והכיעור, האוהב והשונא? גם היום, האוקראיני הממוצע כנראה לא בדיוק אוהב ישראל, אבל ה'מרכז היהודי JCC'  הגדול בעולם ממקום בדינפרו שבאוקראינה, ולא בניו יורק או אפילו ירושלים.

יותר מזה? אפילו הניצים בין הצדדים בין מזרח ומערב הם, שניהם משלנו. ראש לשכת הבלדנים של דונבאס הוא אלכסנדר קויפמן היהודי, נשיא אוקראינה הוא ז'לינסקי היהודי, גם ראש ממשלת אוקראינה גרויסמן הוא יהודי, ואני בא לי לפעמים להכניס אותם ל'חדר שני', לסגור אותם עם וודקה וסילוטקה עד שייצאו בריקוד יהודי רוסי יחד.

אבל נחזור למבט החיובי. המצב נורא כשיש מלחמה. הפחד מפני כאוס, או טיל טועה, או גם וגם הוא פחד נורא. אבל אי אפשר שלא להביט לאחור ואז נכוחה ולראות שמשהו בכל זאת השתנה, היהודים אינם מרכז הסיפור. זוהי אולי הפעם הראשונה בהסטוריה שיש מלחמה אמיתית באוקראינה ולא מחפשים את היהודים, הא, וגם לא צריך להשיג סרטיפיקטים מהמנדט או ויזות מקונסול אמיץ, יש לכל יהודי לאן להגיע אם רק ירצה.

עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי, בזל, שוויץ.

מערכת האתר

השאירו תגובה