בלוגים

גם מי שאינו מפחד מחושך יסכים איתי שלטפס בחדר מדרגות חשוך עם ארבע ילדות קטנות זאת לא בדיוק חוויה גדולה…

כהרגלי מצאתי לי פינה שקטה על הקרון, כדי לשבת ולהכין את המכתב השבועי, אלא שאז נגשה אלי סטודנטית עם פנים מוכרות ואמרה 'הרב וישצקי, אתה זוכר אותי?'. נזכרתי מיד, זו הייתה רעבעקה ● בלוג

יש מיליון ישאלים שעברו לממ"ד, וכשמגיע אליהם או לחיילים צוות עידוד שמפזר כמה מילים של אמונה ותקווה – זו תחמושת של ממש במאבק על רוח העם..

החיים מזמנים לחצים של גידול ילדים, ניהול משפחה ודאגה לפרנסה. אבל נזכור תמיד: העיסוקים החומריים הם רק תפוחי האדמה והשעועית.. הרוחניות היא החום..

"יהודים של הבעל שם טוב" אני קורא להם. יהודים פשוטים, שלא ידעו מה זו תפילה, אבל ליבם הגואה זעק 'אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון את תפילתנו'..

איגור פכומוב ידע תמיד שלאמו – מרינה, יש שורשים יהודיים. משמעות מעשית לא הייתה לזה, אולי משום שאביו בוריס הוא נוצרי אדוק, שבהשפעתו התנצרה כל המשפחה • הרב לוי קמינצקי (טומסק, סיביר) מספר על התוכנית היחודית שמגלה כוכבים אבודים…

נדמה שאין לנו מונח נפוץ יותר בחיינו הזוכה ליותר המשגות, תיאורים ותשומת לב מהמושג אהבה. מדובר ברגש מורכב הן במאפייניו והן במושא כלפיו הוא מתבטא, שכמעט בלתי אפשרי להגדירו בצורה קולעת.

שאלתי את החיילים, "מי זה הקצין?" הוא קצת נחבא אל הכלים. הצביעו לי עליו. תפסתי אותו ואמרתי לו: "או תפילין, או חיבוק"! כמובן שגם הניח תפילין וגם קיבל חיבוק…

מדדנו תחפושות אצל סורנדה החייט הנפאלי, שבנו הביתה, חיברנו כיסא לכיסא – המחזנו את סיפור המגילה. הרכבנו רכבת קטנטנה, ושרנו את שירי פורים.. ואז התקשרה חברתי, שליחה במקום מבודד, ושאלה: "אולי נחזור הביתה?". ברגע של משבר, נזכרתי באסתר המלכה

חג הסוכות הוא חג שמח. יש סוכה ויש ארבע מינים, יש שמחת בית השואבה ואצל חסידים יש גם התוועדויות והרבה לחיים.. בהחלט חג שמח, הכי שמח. מה המשמעות החסידית-קבלית של החג?

חשבתי להגיש לפניכם היום בקצרה את המשמעות החסידית-קבלית של החג.

טוב.. אמנם שבועות כבר עבר, אבל על בלוג "חלבי" שכזה לא נוותר • "בשנה הראשונה לשליחותנו לסין רצינו לערוך לילדי הקהילה … "פסטיבל גלידה", רק שבשל המחסור בחלב .. במקום חלב איכותי וטעים השגנו כמות מצומצמת של חלב סויה .." • בלוג שליחות "כמעט חלבי" מסין הרחוקה

יום הולדת? = בלונים, ליצן, שקיות ממתקים ו…ילדים. עבורנו המבוגרים המשפט "עוד שנה ועוד שנה" קצת משבית את השמחה – אז מה יש לחגוג?

כשמתמודדים עם הסתלקות של אדם קרוב אז אפשר לנסות להרגיע ולהסביר וזה חשוב. אבל התורה מכוונת אותנו אל המקום הנצחי ביותר שקיים, 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא לעלם ולעלמי עלמיא' ומהמקום הנצחי היחיד שקיים עלי אדמות נשאב את הנחמה.

את מה שאתה רוצה תן לה'.. כשהרצון שלי מתנגש ברצונו של הקב"ה אוותר על רצוני ואמלא את רצונו.