חב"ד פתח תקוה

רוטשילד 88 פינת, דוד פרנקפורטר 2, פתח תקווה

שעות פתיחה

א׳ ב׳ ד׳ ה׳: 9:00-12:30 17:00-19:00
יום ג': 9:00-12:30
יום ו': 10:00-12:00

עברית

תמיד אפשר להתחיל מחדש

האיכר גדל הגוף לא עשה זאת פעם אחת * גם לנו מותר לטעות ולדעת איך מתחילים מחדש כשהענינים מתחילים להסתבך..

"פורים חברון"

הרשע לא הניח שום מקום לספקות בדבר רצינות כוונותיו. בו-במקום ציווה על משרתיו לאסור את ראשי הקהילה ■ לקראת חג הפורים

חָמֵץ אוֹ מַצָה

אף תיקון אינו ניכר ואף קרע אינו מותיר אחריו עקבות, כל זאת נכון עד לרגע ההכנסה להתנור, או אז הרכות של לפני דקותיים הופכת לנוקשות

אוויר ערים צלול כ…

אבל מה לעשות, אנחנו בני אדם קטנים וקצרי רואי, וככאלו אנו מסרבים להכיר אפילו בסיכון החמור ביותר אם לא ניתן לראות את השפעתו המיידית

מלחמת השחורם והלבנים

לא בתחנה המרכזית בתל אביב ובשכונת התקווה, אלא דווקא במוסקבה הרחוקה. כן, גם שם התנהלו קרבות עזים ואלימים בין שחורים ללבנים

שייבנה בית-המקדש

אין לדעת אם יזדקק המשיח לנו ולתכניותנו לצורך בניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית

הַשְׁפָּעוֹת

אחת הסיבות שים המלח מכונה "ים המוות", הינה משום שהוא עסוק כל העת בקבלת מים ממקורות שונים ומעולם לא העניק חיים לזולתו…

המוזיאון היהודי בברוקלין

מאות אלפי ילדים כבר ביקרו בו וחוו את המורשת של עם ישראל ♦ הצטרפו אלינו לסיור וירטואלי, כולל ביקור בתיבת נח…

תמונה אחת; עולם שלם

אתם מחפשים אותו בכל הסופ"ש ולא מוצאים? אז הנה הוא עם אלפי שלוחי חב"ד ♦ מזהים את שליח חב"ד בעירכם? טקבקו

נר חנוכה באמצע הקיץ?

המהפכה האיראנית ולהבדיל, עיניו הצופיות של הרבי יוצרים סיפור מיוחד אותו מספר הרב ידידיה אזרחיאן, רב הקהילה היהודית באיראן

אתרוג מט"ו בשבט

"הצדיק מרוז'ין ידע בדיוק איזה אתרוג נגזר לו. כשראה את האתרוג שהבאת לו, נתמלא ליבו חשש שמא נשתנה דינו…"

כשאח קטן מציק לאחיו הגדול.

ראשית נדאג שלא ליצור "חוקי התנהגות" כמו: 'הגדולים מוותרים לקטנים', או 'הקטנים לא מבינים אז מוותרים להם'. למרות הנטיה ל"הנחות" לאחים הקטנים, יש להציב להם

עושים סדר בעולם!

הם יסבו יחד, יקראו את ההגדה וישירו שירים יהודיים, ומעינות של דמעות ההתרגשות יפתחו. בסעודת החג יאכלו כזית מצה, וישתו ארבע כוסות ולא ישכחו לעולם את החוויה הזו… על ההכנות של שליחי חב"ד בעולם ו"ליל הסדר עם חב"ד" בעולם, בכתבתו של מנדי ריזל