הרב זלמן וישצקי

יום ב’ בחשוון הוא היום בו אנו יוצאים מן התיבה המוגנת ובזכות הכוחות אותם אגרנו בחודש תשרי על שלל מועדיו, נוכל לו לחורף הקר ולשגרה האפרורית, כי היום הכי חשוב בחיים הוא היום.

האנשים בארץ מאוד אכפתיים, הם יסבירו לך בשמחה איך להגיע לאן, יספרו לך איפה טעית, ואיפה יש את הפלאפל הכי טוב.. גם אם הם פגשו בך לפני דקה פעם ראשונה בחייהם. כי לנו, זה טוב שאכפת לנו.

בסופו של דבר המטרה היא לחיות חיים יהודיים רוחניים בתוך העולם הזה הגשמי. כי שלא כמו בדתות אחרות, היהדות דוגלת בחיבור בין הגשם לבין הרוח. ולכן, המדבר הוא נחמד, אבל העיקר זה לבוא לארץ נושבת, לחרוש ולזרוע, לעבוד ולפרנס ובתוך היום יום התובעני הזה להיות יהודי גאה וישר דרך, המוצא גם זמן לשיעור תורה במשך השבוע.

המצב נורא כשיש מלחמה. הפחד מפני כאוס, או טיל טועה, או גם וגם הוא פחד נורא. אבל אי אפשר שלא להביט לאחור ואז נכוחה ולראות שמשהו בכל זאת השתנה, היהודים אינם מרכז הסיפור. זוהי אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה שיש מלחמה אמיתית באוקראינה ולא מחפשים את היהודים..

אדם עלול לתפוס את עצמו בגיל פנסיה ולשאול את עצמו: מה עשיתי כאן ב60 השנים האחרונות?.. מה עם הנשמהל'ה שלי, אותה בכלל זנחתי…

פשוט ראיתי אותה עומדת ומאירה כך מולי. האשה הזו שאת שמה אינני זוכר עוד, לימדה אותי מה ששום ישיבה לא יכולה ללמד – "סאשה שלי יהיה היום יהודי!".

"תעשה לי טובה: לך הביתה, תכין לי רשימת צרכים, סידורים, שיפוצים של הכל, אני מבטיח לסדר הכל בבת אחת. רק תפסיק לבוא לי פה כל שבועים עם 'משהו קטן' ● בלוג שליח לכבוד כינוס השלוחים בישראל

הייתה התרגשות באויר הכיתה. אבל אז, ילדה אחת הרימה יד ושאלה בתמימות: 'בני ישראל, אכן חטאו אז. אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר לא טוב במשך השנה. על מה עלי לבקש סליחה?'

להיות מוכנים זה טוב. אבל, האם אנחנו מוכנים גם לטוב כפי שאנו מנסים להיות מוכנים לרע?