הרבי מליובאוויטש

אחרי שריגש את רבבת המשתתפים בכינוס הענק בארנה עם סיפורו האישי והמטלטל, ר’ הרצל קוסאשוילי בטור אישי ומרגש.

חוגים רבים מוצאים עניין גובר והולך בתורתו של הרבי מליובאוויטש, ברעיונותיו ובתפיסתו את שאלות החיים של העם היהודי

בהתייחס לכותרת של כמה מהפרסומים שלך, היינו "בעיית הפתרון והחשיבה", אני משוכנע שכאשר יוצאים עם מסר ברור ותקיף לדור הצעיר בכלל, ולצעירים יהודיים בפרט, ברוח זו שלעולם הזה יש בורא ומנהיג, לדבר זה כשלעצמו תהיה השפעה ניכרת, וזה יסייע לפתור בעיות רבות שהדור הצעיר בן זמננו עומד בפניהן • הרבי כותב

היתה לי הפתעה מסוימת לקרוא במכתבך שהסוציאליזם מונע ממך ללמוד על היהדות. לאמתו של דבר, צדק חברתי הוא אחד העקרונות הבסיסיים של היהדות התורנית • הרבי כותב

כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה

קסם אישי רב, מקצוענות וחוצפה חסידית חביבה אפיינו את לוי-יצחק פריידין ז"ל, מי שהיה במשך שנים רבות 'צלם החצר' ב'770' – בית-המדרש של הרבי מליובאוויטש.

במשך שנים רבות התגורר מר ווק בוושינגטון ויחד עם פעילותו האישית הענפה במגוון תחומים להפצת יהדות, עזר כמיטב יכולתו להאדרת פעילותה של תנועת חב"ד העולמית • הפיסקה שבסוף המכתב הבא – המתייחסת להערה שכתב מר ווק בהקדמה לספרו "זה א-לי" – משקפת היטב את יחסו של הרבי אליו • הרבי כותב

אני חייב להסתייג מהתיאור שלך את עצמך כ"עקרת-בית יהודיה רגילה". להיות עקרת-בית, בייחוד עקרת-בית יהודיה, זה בכלל לא דבר "רגיל". לעקרת-הבית היהודיה ניתנה אחריות עצומה בתור עקרת-הבית, "היסוד של הבית" ♦ הרבי כותב

כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת

יום הסתלקות הרבי הקודם, ויום עליתו לנשיאות של הרבי, שנה לאחר מכן. יום זה מציין עבור חסידי חב"ד ומוקירי פועלו של הרבי, זמן להגברת ההתקשרות לרבי לתורתו, ולדרכיו.

למעשה, רק הגוף של היהודי יכול להיות משועבד, אבל הנשמה האלוקית שלו היא חופשית במהותה. עם זאת, בעקבות המכשולים וההפרעות החיצונים והפנימיים, דרוש מאמץ מתמיד כדי לתת ביטוי לחופש הזה ולהגשים אותו • הרבי כותב

אילו רק כל אחד, בתור מנהיג יחיד, או אדם מן השורה, היה עושה את החלק שלו אפילו ללא מאמץ מרוכז, לפעול ברוח האמיתית של התורה, ללא תערובת של צדדים לא רלוונטיים, היתה זאת הדרך המעשית ביותר לשפר את מצב היהדות בהווה בכל מקום, ובמידה הגדולה ביותר • הרבי כותב

אם יש לו איזשהו רגש כלפי הצד האחר, הוא לא היה רוצה לסבך אותה, ואף לא היה מרשה לה להיות מסובכת במצב שכזה