זוגיות ומשפחה

לא פחות מתשע פעמים מוזכרת המילה תלונות בפרשה בוויברציות שונות ובהקשר מאוד שלילי.. אל תכניסו את זה הבייתה!!

לא צריך להגיע לרופא רק כשחולים.. הדרך הנכונה והאמיצה של התמודדות (ולכולנו יש שק של התמודדויות) היא לטפל בבעיות בראשיתן, כשעוד קל…

מצד אחד זוגיות כל עניינה הוא קרבה  הדדית ודביקות מוחלטת 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד'. מצד שני, דווקא בתחום הזה, קרבת יתר, מכלה מזיקה והורסת. ישנם זמנים בהם המשוואה היא – ריחוק שווה אהבה. קדושים תהיו

כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…". לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך..

כשנמצאים במשימה נעלית עם זמן קצר , ואכן מבינים זאת , הרי שאנו ממוקדים נטו בעשיה ואין לנו זמן פנוי להפגע ולנהל מריבות וויכוחים מיותרים..

בפסח אנו עוסקים לא מעט בנושא החרות. גם בחיים האישיים שלנו לא פעם אנו מתעסקים בעניין החופש, הבחירה והמרחב שניתן לנו. אך לפני כן חשב שנבין- מהי חרות?

תא משפחתי הנבנה על גבי יסודות של נתינה טהורה שכזו הוא בעל הסיכויים הרבים ביותר להמשכיות

לאחרונה עוברים עלי ימים מאוד עמוסים. אמנם זה נכון שבדרך כלל החיים שלנו עמוסים, אך יש תקופות, שבועות או ימים, שמתמלאים לפתע במטלות לא צפויות, באירועים שדרושים התייחסות דחופה, וכך, גם הזמן שידעת ותכננת שיש לך… נעלם לפתע.

נקודה זכה בתוכך – שממנה אפשר להאיר ולצמוח מחדש. אפילו אם היא קטנה – השפעתה יכולה להיות גדולה. נקודה טהורה, יפה, זכה ומושלמת- שיש בכוחה להאיר ולרפא..

לעיתים אין צורך בהשקעה רבה כדי לשפר את הזוגיות , אלא בקצת שימת לב למה אומרים, ואיך אומרים.. עם כמה מילות שבח והערכה ניתן להגיע , תוך כדי תנועה ושגרת היום וכלאחר יד, להישגים רבים בתחום הזוגיות..

’אכן יש ה’ במקום הזה’. הקמת בית בעם ישראל אינה גחמה אנושית של שני בני אדם, היא מלאכת קודש ושליחות אלוקית מרוממת..

במהלך חיי הנישואין אנו ניצבים שוב ושוב בפני דילמות המבטאות את השונות שלנו. איך מוותרים בלי להיות ממורמרים? ויתור אמיתי ניתן ללמוד מרחל אמנו. רחל, בערב חתונתה,  ויתרה לאחותה לאה על מנת שלא תתבייש. היא מסרה לה את הסימנים שקבעו היא ויעקב אבינו, ובכך אפשרה לה להיכנס עמו לחופה (ולקחת לה את החתן…), מבלי לביישה. אך גדולה נוספת של רחל, הינה העובדה כי מעולם לא הזכירה זאת ללאה אחותה.