זוגיות ומשפחה

אצלי חלוקת תפקידים ברורה: אני מחליט בכל הקשור לדברים מהותיים ואילו אשתי מחליטה לגבי כל יתר ההחלטות השוליות והזניחות

בקהילה פרצה מהומה רבתי, הגבאי הידוע באמירותיו משוחררות הרסן פגע במזכיר בית הדין ואמר כי הוא משוגע. הלה אץ אל הרב מרא דאתרא וביקש שייעשה עמו צדק וימצו את הדין עם הפוגע.

הכל נגזר מההסתכלות על המתרחש, יש שיעדיפו להביט על העולם מבעד למשקפיים כהות ואחרים יעדיפו משקפיים ורודות

ישנם מצבים בהם עומד האדם בפני שוקת שבשורה, אין הוא יודע כלל כיצד עליו להמשיך ולמשוך את עגלת חייו, המעמסה נראית בלתי נסבלת וכלל אינו יודע עם מה וכיצד יקום אל יום המחר…

המצב הביטחוני מעורר תחושת חוסר ודאות ופחד המשתלטת על משפחות רבות. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להיראות חזקים ואיתנים מול הילדים ולהרגיע אותם, אבל איך עושים את זה בפועל? ומה אומרים להם? כיצד מגיבים לפחדים של ילדים? או איך מתמודדים עם מצבי לחץ של ילדי ADHD?

גיליתי זאת לפני כמה שנים, כאשר שמתי לב שהשעון המעורר מצלצל, ואני עושה "נודניק". ושוב "נודיניק". ומעולם לא הייתי טיפוס שעושה "נודניק.. אף פעם לא היה לי קשה לקום בבוקר.. אז מה קרה לי?

תראו לילדים כי האופטימיות הינה תוצר נגזר ובלתי נפרד של דרך חיים. גם כשהצומת פקוק ישנן דרכים רבות להיחלץ

דווקא כעת, ימים בהם אנו מברכים האחד את השני בברכת 'קיץ בריא', זהו הזמן האידיאלי לשדרג קשרים, לטוות טוב יותר את החוטים. אין נקודות זמן איכותיות רבות טובות מזו, נצלו אותה כראוי והמריאו לשחקים.

חשוב להנחיל לילד כי אנו סומכים עליו ובוטחים בו, אך במקביל יש לבדוק, לעקוב ולהדריך

"אני יודע בדיוק על מה אתה חושב, זה כמו כתוב לך על המצח מילה במילה אני יכול לחזור לך על הכול בדיוק נמרץ וזה לא בדיוק ממש כפי שאתה חושב . . ." האמנם? ואולי מדובר בפסיכולוגיה בגרוש?

אחת הסיבות שים המלח מכונה "ים המוות", הינה משום שהוא עסוק כל העת בקבלת מים ממקורות שונים ומעולם לא העניק חיים לזולתו…

לבני יש בעיה בלרכוש חברים החלפנו כבר 2 מסגרות על מנת שירכוש חברים אבל שוב הוא נשאר לבד…