מעשה שהיה

הנערה, בת להורים נוצרים, גרה באחת מעיירותיה של אוסטרליה, בלרד שמה. יום אחד הזדמן לידה חומר ספרותי בנושא השואה והדברים נגעו מאוד לליבה. מאותו יום השתנו חייה לבלי הכר: היא החל לחיות את הנושא בצורה כה חריפה עד שלעיתים שקעה בעצבות נוראה כשליבה מתייסר למקרא הסבל והעינויים שעברו על העם היהודי בשואה. התופעה הגיעה לידי כך שההורים הגיעו למסקנה כי בתם סובלת ממחלת נפש אך לא מצאו לה מרפא..

הרב פתח את המזוזה בחן אותה מכל פינותיה והעביר מבטו אל מר סגל העומד מולו. "ידידי היקר" – אמר – "אתה והמזוזה שלך מתאימים זה לזה להפליא. לשניכם אותה מחלה, שניכם חולי לב…"

לאחר שלא נרתע מהאזהרות ומהאיומים, עצרה הנ-ק-וו-ד, המשטרה החשאית של רוסיה את רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. חודשים רבים בילה בתאי-כלא, בחברת פושעים. הוא גם נכלא כמה פעמים בצינוק, בניסיון לשבור את רוחו.

’מצאתי את הכסף! הכסף נמצא!". קרא רבי זושא. ההתרגשות הייתה גדולה, אך למרבה ההפתעה הודיע כי דורש ’עמלה’ כשכר-טרחה…

כששמע הרב דיסקין את הדברים ניתק לפתע מבטו ונתלה בנקודה סמויה בחלל החדר. גון פניו נשתנה באחת, והן החווירו והסמיקו חליפות. התחושה הייתה כאילו אין הוא נוכח כאן, בחדרו שבירושלים, אלא במקום אחר….

עיניו של קרעפס נפערו בבעתה. שרירי פניו כמו התאבנו מתדהמה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי… ■ סיפור גבורה על רבי יוסף יצחק מליובאוויטש

כעבור זמן קצר יכלה האישה לבשר לבעלה כי ברכותיו של הרבי מתממשות, ולבסוף זכו להיפקד בבן זכר. אך האב הטרי, היה מוטרד מדבר אחד: לא מהברית, לא מהקרואים, ולא משום דבר אחר; הוא פשוט השתוקק לדעת מה כתוב באותו פתק, שקיבל בזמנו מהרבי..

מרדכי בן מאיר לא סיפר לאיש על כל מה שארע בינו לבין השייח איבוהים. במקביל, ביקש מהרב הראשי של צנעה לגזור תענית למשך שבוע בשל הבצורת.. – על דיו נעלם, ויהודי חכם שהצילו את חיי יהודי צנעה, תימן

המלמד עדיין רכון על ספר, מתאמץ להישאר ערני וללמוד ביתר חיוּת. אך לשווא, תרדמה נופלת עליו והנה הוא חולם חלום.. ■ סיפור לשבת על הבעל שם טוב

"דע לך, יוסף, שגם בתוך ליבך פנימה יש מגרש גדול. על המגרש הזה משחקים שני יריבים – יצר הטוב ויצר הרע. עד עכשיו זה היה 'משחק ילדים' בלבד. ברגע שתיכנס לעול המצוות יתחיל 'המשחק האמיתי'. זכור מה שאמרת לי אתה-עצמך רק לפני רגע – 'מי שטוב יותר הוא המנצח'!".

סמוך לשחרור הכותל המערבי, כאשר הגישה לאתר המקודש עדיין הייתה בחזקת סכנה, לא עצר הרב פרדס ברוחו והחליט להגיע לשם ויהי-מה. הוא בא למקום בשני כובעים: האחד, כרבה הראשי של ירושלים; והאחר כאליהו, הילד שהתרוצץ בסמטאות העיר העתיקה, והיה בן-בית אצל הכותל, והאיש שהתגעגע כל השנים אל האבנים האהובות, ששכינה לא זזה מהן, ואשר היו נתונות בשבי..

לא רבים יודעים כי שכונת מוסררה בירושלים נקראה לפנים "חצר שטרויס". הנדיב שהקים אותה מכספו היה יהודי עשיר וירא-שמים, ר' שמואל שטראוס שמו. ר' שמואל התגורר בעיר קרלסרוה בגרמניה ומאחורי עושרו ונדיבות-לבו מסתתר סיפור נאה ומרגש..

בשובו נבהל לגלות כי התיבה ובה כל רכושו – נגנבו מביתו. הקים האיש קול זעקה. על סף ייאוש נזכר הסוחר העשיר בחכם היהודי..

עם סיום נאום התביעה הוזמן הרב להשמיע את עמדת הנתבעים, כלומר – כל יהודי פרנקפורט. הוא פנה אל דוכן העדים בצעדים מדודים. שקט מתוח השתרר באולם כשהעלה הרב את בקשתו המוזרה..