מעשה שהיה

כמעט נפלתי ממרומי הסולם למראה המחזה המדהים: עיניו הפקוחות בערו כלפידים ופניו להטו באור שלא מן העולם-הזה • סיפור מרטיט לרגל יום הסתלקות הרבנית חי'ה מושקא ע"ה – אשת הרבי מליובאוויטש

בדיוק כפי שצפה הרב הופמן – כן היה. "הושעת אותי מסבל רב והצלת את חיי", אמר לו הקיסר, "כיצד אגמול לך?". הרופא השיב כי לעצמו אין הוא מבקש דבר, אך אם יעניק הקיסר אזרחות לשני החיילים היהודים מרוסיה – יראה בכך הכרת-תודה מצידו.

אברהם לעולם לא ישכח את אותו ט"ו בשבט, כאשר הרשה לו אביו, בפעם הראשונה בחייו, לנטוע שתילים. הוא גם יזכור תמיד את דברי אביו, שנאמרו באותה הזדמנות, ברצינות יתרה – סיפור מרטיט לט"ו בשבט

כבר שני לילות שאני רואה את האיש הזה בחלום בא ומתחנן אלי שלא אתחתן עם החבר שלי. לא ייחסתי לכך שום חשיבות כי הייתי בטוחה שזה בגלל שחשבתי ביום על הנדנודים שלך והשיחה שלך אתי..

אנשים רבים הגיעו למסיבת ה"מלוה מלכה" ובקשו לקבל מעט מן היין, אם בשביל עצמם או עבור קרוביהם. הערב נסתיים והיין שבבקבוק חולק עד לטיפה האחרונה. אלא שהתעלומה נשארה בעינה, למי ולאיזו מטרה יועד הבקבוק?

השבוע במדור מעשה שהיה אנו מארחים את סיפוריו של השליח הרב יוסף יצחק לוין, שליח הרבי מליובאוויטש בפאלא אלטו שבצפון קליפורניה

לפתע התקרבה האלמנה הנסערת אל המיטה ובבכי קורע-לב פנתה אל בעלה הנפטר ואמרה: "זוכר אתה, דוד, כיצד חילקנו בינינו את שכר המצווה של שקי הגניזה?

ערב ראש השנה בבארדיטשוב. האויר ספוג רטט של קדושה. ערב יום הדין היום, והלב היהודי עולה על גדותיו : הוא מלא הרהורי תשובה. כל אחד עושה חשבון נפש לכל השנה החולפת ומגיע למסקנה עגומה : ה"מאזן".. אינו מניח את הדעת כלל וכלל..

..ד"ר גורן לא הסתיר מרובי ומאשתו שאם הניתוח לא מצליח יש צורך – לא עלינו – לקטוע את הרגל • "פלא רפואי" בזכות בדיקת תפילין ומזוזות..

החתן, הכלה והמוזמנים כולם חברי המפלגה הקומוניסטית, אך החופה – חופה יהודית למהדרין • מיומנה של הרבנית חנה שניאורסון, אשת רבה הראשי של דנייפרופטרובסק

אבוי!', קרא מעומק ליבו, 'הלוואי שהייתי אני זך וטהור כאברך יקר זה, שאין בידו להוכיח את צדקתו לבני-אדם המתבססים על שמועות שקר ולשון הרע'

לעזור לעלוב-נפש זה, שהוא קל-שבקלים, שיכור עד אבדן הכרה, אשר במו-ידיו הביא על עצמו את צרתו?!, למה?

"זה אתה?!", נזעקו התיירים, שלא האמינו למשמע אוזניהם. "כן", חייכתי, "זה אני והתפילין שלי". השניים היו מופתעים כל-כך עד שהתקשו לבטא את הפתעתם במילים.

בצרור היה כסף רב, שנמסר לו על-ידי שניים מעשירי פראשניץ, אשר ביקשו להפקיד את כספם בידי איש נאמן. כיצד יביט בפני האנשים שסמכו עליו וכיצד ינחמם על אובדן כספם? יותר מכך דכדכה אותו המחשבה כי קלושים הסיכויים להשיב להם את כספם, שכן הוא עצמו חי חיי דוחק וצמצום.

לפתע נפתחה דלת החדר בפראות וארבעה אנשים התפרצו פנימה, אוחזים אקדחים שלופים ● סיפור הצלה מעין הבולשת הרוסית