על הפרק

המלחמה התנהלת בעזה איננה רק בין צה"ל לחמאס, היא גם לא מתנהלת רק ברצועת עזה. המלחמה מתנהלת במקביל גם בעולמות העליונים בין עם ישראל ובין השר של הישמעאלים שם למעלה..

ב"סלנג" הישראלי נפוץ הביטוי "אני מת לעשות חיים"… אם אתה "מת" איך תקום לתחיה "לעשות חיים"? • בפרשת "חיי שרה" תתעורר השאלה: התורה מספרת לנו על "אחר המוות…" של שרה, וכל הסיפור נקרא בשם "חיי שרה"? • ישראל הלוי על ה"חיים שלאחר החיים".

ברגע שמתחילים להתכופף ולהיכנע ללחץ החיצוני, ההתמוטטות הכללית היא רק שאלה של זמן. סכר יכול לעמוד מול לחץ אדיר של מים כל עוד הוא שלם ובלתי-פרוץ. ברגע שנוצרת בו הפרצה הקטנה ביותר, הוא עתיד להיסחף כולו בזרמי המים. לצערנו נוכחנו שוב ושוב בתולדות עם-ישראל כמה מהירה היא הקריסה הכללית שבאה בעקבות הנטייה לפשרות והכניעה ללחצי הסביבה..

הסמל הנשגב ביותר למסירות-הנפש היהודית הוא 'עקידת-יצחק'. בכל עת שיהודים רוצים לעורר זכות-אבות, הם מזכירים בתפילה את מסירות-נפשו של אברהם-אבינו שהיה מוכן לעקוד את בנו-יחידו. על נסיון העקידה..

בפתחה של פרשת השבוע אנו רואים כמה האריכה התורה, שבדרך כלל מקצרת בלשונה, בסיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו. במטרה שאנו נלמד וניישם את הדברים בביתנו; נחפש אחרי האורחים, נרוץ לקבלם ונשתדל לספק להם את כל צורכיהם..

דמותו של היהודי הראשון, אברהם אבינו, נקשרת בתודעתנו עם שתי תכונות בולטות, הקשורות זו בזו: האחת, אמונה גדולה בקב"ה; והשנייה, נדיבות-לב בלתי-מוגבלת ורצון עז לגמול חסד, להכניס אורחים, לעזור לזולת. אברהם גם אומר בפרשתנו את המשפט: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני". כלומר, במקום שאין בו יראת-שמים, אין גם עכבות מוסריות מפני ביצוע פשע.

הדאגה לזולת, הרצון לעזור גם לאדם בלתי-מוכר, המעורבות והאכפתיות – הם ממאפייניו המובהקים של האופי היהודי. מהו הגבול למעורבות בחיי הזולת?

מאז ומעולם הטרידה את האנושות השאלה מי אנחנו וכיצד נוצרנו. פרשת בראשית מציגה את סיפור הבריאה. הפרשה מתארת כיצד העולם כולו נברא על-ידי הקב"ה ותשומת-לב מיוחדת ניתנת לסיפור היווצרותו של האדם..

הנטייה הטבעית של כולנו היא לעשות היום מה שעשינו אתמול. "כזה אני", אנחנו נוהגים להצטדק, ואפילו תובעים מהסביבה: "קבלו אותי כמו שאני"

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית.

הנושא המרכזי של חודש אלול – הוא התשובה שמתקשרת עם אווירה קודרת, רצינית עד אימה, עם בכי, עם סיגופים ותעניות, עם נפש ממורמרת ומיוסרת • באה החסידות ומלמדת, שגם התשובה יכולה לבוא עם חיוך ושמחה, עם מרץ ורעננות, עם ריקוד ועליצות-הנפש – ואין שום סתירה בין השניים.

השבוע אנו נכנסים לימיה האחרונים של השנה. כמו בסיומה של כל תקופה בחיים; סיום שנת הלימודים, סיום שנת העסקים וכדומה, זהו הזמן להפיק לקחים מן העבר ולתכנן את העתיד. חודש אלול נקרא גם חודש התשובה. הוא מיועד כאמור לחשבון נפש ועריכת מאזן שנתי כולל, במובן הרוחני.

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית

הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים והן בדברים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך ייחסנו חשיבות גדולה כל-כך לדברים קטנים ובלתי-חשובים בחיינו..

חיינו הקצרים מלאים התלבטויות בין טוב לרע, ואנו עדים לתופעה מעניינת: פעמים נדמה שרעיון או מעשה הוא טוב מאין כמוהו אולם לפתע אנו מגלים שיש לו גם מתנגדים הרוצים להרע • הפתרון – מפתיע